ערעור על גזר דינו של ביהמ"ש הצבאי לחבר בחולייה צבאית של "גדודי חללי אלאקצה"-נדחה

המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו :

בפנינו ערעור הסנגוריה נגד חומרת העונש שהוטל על המערער לאחר שהודה ב-5 עבירות כדלקמן:

א.      חברות בחולייה צבאית של "גדודי חללי אלאקצה", למשך כשנתיים ועד למעצרו.

ב.      ניסיון לירי לעבר אדם, בכך שבמהלך שנת 2004, יצא עם שניים מחבריו לחולייה לבצע ירי לעבר סיור צבאי באזור עסכר, לאחר שהצטיידו בנשק מסוג קלצ'ניקוב. משלא עבר סיור במקום, חזרו כלעומת שבאו.

ג.        קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה, בכך שקשר עם אחר לגייס מחבל מתאבד. בחמש הזדמנויות הסכים המערער לבקשת אחרים לאתר מחבלים מתאבדים, ואף פעל למימוש הסכמה זו, אך בסופם של דברים לא הצליח בגיוס.

ד.      החזקת פצצה, בכך שכחודשיים לפני מעצרו קיבל פניה מחברו פאדי שתייה להשיג עבורו מטען חבלה. לצורך כך קישר המערער בין פאדי לבין אדם אחר, ולאחר מכן אף החזיק המערער במטען האמור.

ה.      הנחת פצצה, בכך שבאותה תקופה פגשו המערער וחברו אמג'ד שאפעי ב פאדי, והציעו לו להניח מטען חבלה. מאחר שזה הביע את הסכמתו, פנו המערער וחברו למבוקש וקיבלו ממנו מטען, אותו מסרו לפאדי. פאדי ואחרים הניחו את המטען והפעילו אותו נגד ג'יפ צבאי. בהמשך קיבלו כל המעורבים סך 50 ש"ח כל אחד עבור מעשיהם.  

בגין כל אלה, נגזרו על המערער, ברוב דעות, 10 שנות מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה. דעת המיעוט הייתה כי יש להטיל 12 שנות מאסר.

דעתה של הסנגוריה היא כי לא היה מקום להחמיר כל כך עם המערער, במיוחד לאור עונשי המאסר שהוטלו על פאדי ועל אמג'ד, שותפיו של המערער בחלק הארי של העבירות, שנשפטו ל-7 ו-8 שנים בהתאמה.

הסנגור ניתח בהרחבה את מעשיהם של כלל השותפים וביקש כי נקבע שמעשיו של המערער דומים לאלה של פאדי, ועל כן, היה ראוי שעונשם יהיה זהה.

התביעה הצבאית סבורה כי ביהמ"ש אבחן באופן ראוי בין השותפים, ועל כן, יש לדחות את הערעור.

יצוין מיד כי בימ"ש קמא היה ער לרמת הענישה שנקבעה בפרשה, ונתן לה ביטוי מפורש בגזר דינו, כאשר קבע שנקבעה רמת ענישה בפרשה זו, שצריכה לשמש בסיס לקביעת עונשו של המערער. כן התחשב ביהמ"ש בעברו הנקי של המערער, בחרטתו, וכן בעובדה כי היה קטין בעת ביצוע חלק מהעבירות. עם זאת, עמד ביהמ"ש בצדק על העובדה כי המערער היה מעורב בעבירה נוספת, משמעותית למדי, שלא יוחסה לחבריו, והיא קשירת הקשר לגייס מתאבדים.

אכן, בתום בדיקה מדוקדקת של תיקיהם של שלושת המעורבים שהוזכרו לעיל, הגעתי למסקנה כי מן הראוי היה להחמיר במידת מה בעונשו של המערער, שכן זה ערב עצמו בעבירה חמורה, כאשר הסכים ואף פעל לגיוס מחבלים מתאבדים. יתרה מזו, מעשיו של המערער, הן בהחזקת והנחת הפצצה והן בנוגע לגיוס המחבלים, מלמדים על כי החזיק בעמדת השפעה כלפי חבריו, עובדה המבדילה בינו לבין חברו פאדי.

לנוכח האמור, יש לקבוע כי ראוי היה להחמיר בעונשו של המערער מעבר לזה של חבריו, ועל כן, לא נפל פגם בגזר דינו של ביהמ"ש.

לאור האמור, הנני מציע לחבריי לדחות את הערעור.

השופט א' וולף :

אני מסכים.

השופט אל"ם א' נח :